מבוא לתזונה של חיות מחמד - פרק א': המרכיבים

בפרק זה נסקור את מרכיבי המזון השונים בנמצאים בכל מזון שמיועד להזנת חיות מחמד:

מים, פחמימות, שומן, חלבון, ויטמינים, מינרלים, נוגדי חמצון.

מביניהם, המרכיבים שמספקים לנו אנרגיה הם פחמימות, חלבונים ושומנים.

מים
מים הוא המרכיב החשוב ביותר והוא חיוני לקיום חיים. בעלי חיים יכולים לאבד כמעט את כל שומן גופם ומחצית מהחלבונים שלהם ועדיין לשרוד, אך אם יאבדו 15% מתכולת המים שלהם, יהיו בסכנת מוות. צריכת המים היומית של בעל חיים שווה בערך לצריכת האנרגיה היומית שלו בקק"ל. משמע: כלב או חתול בריאים יזדקקו בדרך כלל לכ 50- מ"ל לקילו משקל גוף ליממה.
חיית מחמד זקוקה ליותר מים אם כמות המים שהיא מאבדת עולה. הדבר יכול להיגרם כתוצאה מ: טמפרטורה גבוהה של הסביבה, (גורמת להלחתה ולאובדן לחות(, הנקה,  טמפרטורת גוף גבוהה, הפרשת שתן מוגברת, שלשול, הקאה, דימום חמור.
כמות המים שחתול או כלב שותים משתנה בהתאם למזון שהם אוכלים. לדוגמה, מזון בשימורים יכיל יותר מים מאשר מזון יבש, כך שיספק חלק רב יותר מצריכת המים היומית. שיעור המרכיבים מייצרי האנרגיה במזון קובע את תכולת האנרגיה שבו, או את צפיפות האנרגיה שלו. למים אין ערך קלורי, כך שמזון בעל תכולת לחות גבוהה יהיה בדרך כלל בעל צפיפות אנרגיה נמוכה.

פחמימות
פחמימות ועמילנים פשוטים במזון משמשים כמקור לגלוקוז לגוף. ככאלה, יש להם מספר תפקידים חשובים: הם מספקים אנרגיה, הם מייצרים חום כאשר הם עוברים תהליך של חילוף חומרים לאנרגיה, ניתן להשתמש בהם כאבני בניין למרכיבים אחרים והם מהווים מקור לאנרגיה מאוחסנת בצורת גליקוגן או שומן. חשוב לזכור: עודף פחמימות יומר לשומן גוף.
פחמימות מוכרות:  סוכר פירות, דבש, לקטוז החלב (כלבים וחתולים בוגרים מייצרים מעט מאוד לקטז ולכן יש להם בעיה בעיכול חלב), עמילנים (תירס, חיטה, אורז, שעורה, שיבולת שועל, תפוחי אדמה), סיבים שתוססים לאט כגון תאית סובין חיטה, סיבים שתוססים בזמן ממוצע סובין אורז, סיבי אפונה, סובין חיטה, סיבים שתוססים מהר כגון תפוחים, ציפת פרי הדר, גואר גאם.


פחמימות הן: סוכרים פשוטים, אוליגוסכרידים, פוליסכרידים
פשוטים: מונוסכרידים (כגון גלוקוז), דיסכרידים(כגון  לקטוז)
אוליגוסכרידים מכילים 3-9 יחידות סוכר, ואם בינן קיים פרוקטוז, הם נקראים פרוקטואוליגוסכרידים
(FOS)
פוליסכרידים: רב-סוכר או "פחמימה מורכבת"
עמילנים כגון עמילוז, גליקוגן
סיבים כגון תאית, פקטין
הסוכרים בעמילנים מחוברים בצורה כזו שאנזימים במערכת העיכול של יונקים יכולים לפרקם. לעומת זאת, הסוכרים בסיבים מחוברים כך שרק אנזימים מחיידקים יכולים לפרקם.

לסיבים תפקידים חשובים:
1. לקדם ולווסת תפקוד מעיים תקין:
זמן מעבר ארוך אצל כלבים יקוצר על ידי הסיבים
זמן מעבר קצר אצל כלבים יוארך על ידי הסיבים
2. לסייע בשמירת בריאות המעי, לדוגמה על ידי אספקת דלק לתאים.
סיבים מגדילים נפח ומים בתכולת המעי, כלומר הסיבים מסייעים למנוע הן עצירות והן שלשול. חיית
מחמד הסובלת מעצירות זקוקה להרבה מים על מנת שלסיבים תהיה השפעה חיובית.
סיבים שתוססים בקצב בינוני או איטי מגדילים את נפח הצואה על ידי החזקת מים
לסיבים המתפרקים לאט יש מספר יתרונות:
מסייעים לטיפול בהשמנת יתר: על ידי הפחתת האינטראקציה של חלקיקי מזון עם אנזימי עיכול
ומשטחים אפיתליים, כך שהמרכיבים מעוכלים פחות ולכן מספקים פחות קלוריות.  על ידי עיכוב התרוקנות הקיבה, ובכך יצירת תחושת שובע לטווח ארוך יותר.
מסייעים לשלוט בסכרת: על ידי הפחתה של עליית הסוכר בדם המתרחשת לאחר ארוחות
מגדילים את נפח הצואה ובכך מקלים על סימפטומים של: עצירות, IBD

עיכול של פחמימות ועמילנים פשוטים מתרחש בכל מערכת העיכול וכולל:
א . תהליכים מכאניים: שבירה בפה
ב . תהליכים אנזימטיים: בקיבה (חומצה הידרוכלורית וחומצה פפטידית), במעי הדק (רוב עיכול הפחמימות מתרחש כאן)
ג . תהליכים מיקרוביאלים: במעי הגס – חיידקי מעיים מייצרים אנזימים, יוצרים אנרגיה נוספת על ידי תסיסת סיבים.

עיכול סיבים מתרחש במעי הגס - התסיסה היא תהליך שבו הפחמימות מתפרקות בסביבה דלה או נטולת חמצן, ליצירת אנרגיה. החיידקים במעי הגס נקראים אנרוביים משום שהם יכולים לחיות ללא חמצן. על מנת ליצור אנרגיה ולשרוד, הם חייבים להשתמש בתסיסה. החיידקים משתמשים רק בחלק מהאנרגיה ההופך זמין באמצעות תסיסה והיתר יכול להועיל לרקמות הריריות של המעי.
חלק מהסיבים תוססים מהר יותר מאחרים-  ככל שהסיבים תוססים מהר יותר, כך מיוצרים יותר גזים וחומצות שומן קצרות שרשרת (חומצות שומן נדיפות) בזמן קצר יותר. קצב ומידת התסיסה של הסיבים הם מאפיינים חשובים כאשר דנים בתפקודם הפיזיולוגי של הסיבים. (הערה - ככל שסיב תוסס מהר יותר, נוצר יותר גז במעיים – חיית המחמד תשחרר יותר נפיחות...)

צריכת פחמימות אצל כלבים
מזון יבש לכלבים מכיל בדרך כלל 30-60% פחמימות, ברובן עמילנים, ולאלה אין כל השפעה שלילית. מחקרים בכלבים הראו כי הריון והנקה מגבירים את הצורך בגלוקוז על מנת לתמוך בצמיחת העובר ובסינתזה של לקטוז החלב. לעומת זאת, תזונה דלת או נטולת פחמימות תגרום למגוון בעיות:
• הפחתה במספר הלידות של גורים חיים
• תשישות (לתרגיה(
• יכולות אימהיות מופחתות של הכלבה
• אבנורמליות אצל העוברים
• ספיגת עוברים
• תפוקת חלב מופחתת
צריכת פחמימות אצל חתולים
בדרך כלל, חתולים יכולים לשמור על רמות סוכר תקינות בדם כאשר תזונתם מכילה מעט פחמימות והרבה חלבונים. לחתולים הבדלים מטבוליים ייחודיים המגבילים את יכולתם להשתמש ביעילות בכמות גדולה של פחמימות תזונתיות שנספגו. %  פחמימות גבוה מדי במזון גורם בעיות אצל חתולים, כגון:  עיכול בעייתי )שלשול, התנפחות, גזים),  השפעות מטבוליות שליליות (היפרגליקמיה, גלוקוזוריה).

חלבונים
החלבון הוא מולקולה בעלת מבנה מורכב. בבסיסו בנוי מרצף חומצות אמינו הקשורות בשרשרת ארוכה, לאחר מכן השרשרת נאגדת למבנה תלת מימדי, כמו כדור סבוך של חוטים.
חומצות אמינו רבות יכולות להיות מסונתזות מחומצות אחרות בתוך הגוף, אך אחדות מהן לא יכולות להיות מסונתזות בכמויות מספקות ולכן יש לספקן במזון. אלה נקראות חומצות אמינו חיוניות. על אף שיש מאות סוגי חומצות אמינו שונות, רק 21 מהן משמשות לבניית חלבונים בבעלי חיים. 21 חומצות אמינו אלה ניתנות לארגון בכל צירוף וסדר, כלומר יש כמעט אינספור אפשרויות לחלבונים טבעיים, שלכל אחד תכונות משלו. לדוגמה, החלבונים של השיער, העור, השרירים, ההורמונים או הנוגדנים. טאורין, חומצת אמינו חיונית לחתולים אך לא לכלבים, נמצאת רק ברקמות בעלי חיים. כל רקמות הגוף או הצמחים עשויות גם מחלבונים, אך חלק מהן מכילות חלבונים בכמות גדולה יותר מאחרות: רקמת שריר למשל, עשירה מאד בחלבון בעוד שרקמת שומן מכילה מעט מאוד חלבונים - לכן מרכיב כגון בשר/קמח בשר/בשר מיובש (ההבדל בין אלו הוא באחוז המים ודרגת הטחינה) הוא מקור חשוב לחלבון.
באופן כללי חתולים זקוקים ליותר חלבונים מאשר כלבים, זאת משום שחתולים יכולים להשתמש ביעילות בחלבון ליצירת אנרגיה אפילו במצב בו אין מספיק חלבון זמין בתזונה לצורך גדילה או שיקום. הדבר עלול לגרום לבעיות בריאותיות, משום שבחתול אנורקסי או שאינו מקבל מספיק מזון לצרכיו, במיוחד אם הוא חולה, החלבון במזונו ישמש לאנרגיה במקום לשיקום.

תפקיד החלבונים:
חלבונים הם אבני הבניין החיוניות של כל הרקמות והאיברים בגוף כולל סחוסים, גידים, ליגמנטים (קולגן ואלסטין), שריר (אקטין ומיוזין), עור, שיער וציפורניים (קרטין), חלבוני דם (המוגלובין, טרנספרין, אלבומין וגלובולין), אנזימים, הורמונים, נוגדנים ועוד... החלבונים הם 'עמוד השדרה' של התאים משום שיש להם תפקיד מבני בכל דפנות התאים. יש צורך בחלבונים לשם גדילה, התחדשות רקמות ושיקום. בעלי חיים בוגרים זקוקים לחלבונים בתזונה לשימוש לשיקום רקמות, לייצור תאים חדשים, לחידוש חלבוני דם והשלמת אובדן של חנקן בצואה, שתן, זיעה, שיער וכד'.
כמות החלבונים שיש לצרוך על בסיס יומי מכונה 'דרישת חלבון יומית לקיום'.  מצב מחלתי של חיית מחמד יכול לגרום לצורך מוגבר בחלבון, לדוגמה התמודדות עם סרטן, כוויות וטראומה עשויות לגרום לצורך במנה יומית גדולה יותר של חלבון בשל מצב היפר-מטבולי. במילים פשוטות, במצבים כאלה יש צורך בכמות נוספת של חלבון שישמש כאבני בניין לשיקום הרקמות .לא רק הכמות המוחלטת של החלבון צריכה להיות מתאימה, אלא גם היחס בין חומצות האמינו. כאשר חומצות האמינו משמשות לסינתזה של חלבונים, כל חומצות האמינו החיוניות הנחוצות לסינתזה של חלבון מסוים חייבות להיות נוכחות בפרופורציות הדרושות. במילים אחרות, ככל שהערך הביולוגי קרוב יותר ל100- כך טוב יותר.

הערך הביולוגי של חלבון תלוי בפרופיל חומצת האמינו שבו + מידת הנעכלות של החלבון. הפרופיל של EAA בביצה מתאים לצריכת רוב בעלי החיים, ביצה מתעכלת בקלות במעיים ולכן יש לה ערך ביולוגי של %100 - יתר החלבונים מושווים לחלבון זה. ג'לטין הוא דוגמה למקור חלבון המתקבל מקולגן של בעלי חיים. ג'לטין מתעכל בקלות, אולם הערך הביולוגי שלו נמוך מאוד מכיוון שאינו מכיל את חומצת האמינו טריפטופאן.  אפילו אם מקפידים על תזונה בעלת תוכן חלבוני גבוה, הגוף לא יכול לאחסן עודפי חלבון. אם הגוף זקוק ליותר חומצות אמינו מסוימות משקיבל מהמזון, (אפילו אם כמות החלבון המוחלטת במזון גבוהה!) הוא יפרק רקמות גוף - קודם כל רקמת שריר, ולאחר מכן רקמות אברים להשלמת צרכיו.

חשוב לזכור - אם בתזונה יש יותר חלבון זמין מאשר הדרוש לגוף לבניית תאים, החלבון ישמש כמקור נוסף לאנרגיה תזונתית או יומר לשומן. הגוף אינו מסוגל לאגור עודפי חלבון. יתכן מצב בו מזון חיות מחמד יראה כעשיר בחלבון אך ערכו הביולוגי יהיה נמוך ולכן לא ישמש לבנית שלד תאי אלא יומר לאנרגיה.
עיכול חלבונים

לתהליך העיכול יש מספר שלבים: החלבונים מתפרקים בקיבה למבנים קטנים יותר המורכבים מחומצות אמינו, (שלב זה מתרחש על ידי פעולת האנזים פפסין בסביבת חומצה הידרוכלורית). מעט מאוד ספיגה מתרחשת כאן או כלל לא. במעי הדק הפוליפפטידים מתפרקים לחומצות אמינו שיכולות להיספג דרך דופן המעי - הדבר מתרחש באמצעות אנזימים המיוצרים על ידי הלבלב ועל ידי תאי דופן המעי הדק. חומצות האמינו נספגות ואז יכולות להיות מאורגנות לחלבונים 'חדשים' על ידי הכבד ורקמות אחרות בגוף.
גורל חומצות האמינו לאחר ספיגתן מתחלק לשלוש קטגוריות כלליות: 1. סינתזה של חלבוני רקמות 2. סינתזה של אנזימים, אלבומין, הורמונים ותרכובות אחרות 3. שבירת העודפים – אלו משמשים לאנרגיה.
כחלק נורמלי בתהליך התפרקות חלבונים, נוצרת אמוניה – מולקולה רעילה לתאי הגוף. האמוניה הופכת בכבד לאוראה שפחות רעילה, וזו מופרשת בשתן.
הערה: לא כל הכלבים והחתולים שנראים בריאים הם אכן חופשיים ממחלות. מומלץ  ללקוחות להקפיד להאכיל את חיות המחמד שלהם במזון איכותי על מנת להבטיח את התמיכה הטובה ביותר בחיים בריאים. כלבים וחתולים הסובלים ממחלת כליה כרונית, לא יראו סימנים קליניים עד שהמחלה מתקדמת לנקודה שבה 3/4 מרקמת הכליות המתפקדת אבדה. עודפי חלבון עשויים לתרום להדרדרות למצב של חמצת דם acidaemia.  ככל שהמחלה מתקדמת. במצבים אחרים כגון –Protein Losing Nephropathy או-Protein Losing Enteropathy, הגוף מאבד כמויות מוגברות של חלבון דרך הכליות או דרך מערכת העיכול. הדבר גורם להופעת סימפטומים אופייניים למחסור בחלבון למרות שיתכן ורמתו בתזונה מתאימה.

עודף או חוסר חלבון
בחתולים ובכלבים רמות גבוהות של חלבון עלולות להיות מזיקות לחיות מחמד אם בעיות כליות או כבד . לכן, יש להימנע מעודף בחלבון בתזונה של חיות מחמד, בייחוד המבוגרות יותר שאצלן מחלת כליות היא שכיחה יותר מאשר אצל חיות מחמד צעירות . הן אצל כלבים והן אצל חתולים מחסור בחלבון עלול להיווצר כתוצאה ממחסור בחלבון בתזונה או ממחסור בחומצת אמינו מסוימת. מחסור בחלבון עלול לגרום ל:גדילה מעוכבת או אובדן משקל,אנורקסיה, אנמיה, פרווה דלילה, דלדול שרירים, רגישות מוגברת למחלות,הצטברות נוזלים ברקמות הגוף, ואף מוות.
צריכת חלבונים על ידי כלבים צריכת החלבון המינימלית ביותר בכלבים, כאשר חלבוני התזונה הם מהאיכות הגבוהה ביותר האפשרית, היא 6.0% על בסיס חומר יבש לכלבים בוגרים ו 9.5%- על בסיס חומר יבש, לכלבים בגדילה. אף על פי כן, מספרים אלה הם נמוכים. AAFCO – הארגון האמריקאי לפיקוח על תזונה קבע שהקצבה היומית המומלצת של חלבון בעל ערך ביולוגי ממוצע לכלבים בגדילה צריך לעמוד על לפחות 22% ולכלבים בוגרים 18% על בסיס חומר יבש.

צריכת חלבונים על ידי חתולים הצריכה המינימלית נקבעה כ 24%- חלבון על בסיס חומר יבש לחתולים גדלים ועל14%  לחתולים בוגרים. גם כאן, אלה הן דרישות המינימום. במזון מסחרי העושה שימוש במקורות חלבון זמינים ונפוצים, ממליץ ארגוןAAFCO  על תכולה של לפחות  30%חלבון לגורי חתולים, ו 26%- חלבון לחתולים בוגרים על בסיס חומר יבש כמנה יומית.

שומנים
שומנים תזונתיים (ליפידים) מורכבים בעיקר מטריגליצרידים. טריגליצריד מורכב משלוש חומצות שומן, המחוברות למולקולה של גליצרול.   חומצות השומן הספציפיות קובעות את התכונות הפיזיות התזונתיות של הליפיד. יש שתי סדרות רלוונטיות של חומצות שומן רב בלתי רווית polyunsaturated)) שחיוניות בתזונה ומשום כך נקראות גם EFA – חומצות שומן חיוניות. קבוצות אלו הן אומגה-6 ואומגה-3.

שומן רווי: חומצות שומן ללא קשרים כפולים בשרשרת הפחמימנים
שומן חד בלתי רווי: קשר כפול אחד
שומן רב בלתי רווי: יותר מקשר כפול אחד
בין חומצות אומגה-3: חומצה אלפא לינולנית ALA, EPA (איקוזאפנטאנואית), DHA (דוקוסאהקסאנואית). זוהי קבוצת חומצות אנטי-אינפלמטוריות. מקורות ALA- משמן זרעי פשתה, שמן פשתן, שמן דמדמניות שחורות ושמן קנולה. מקור EPA - משמן דגי ים.
בין חומצות אומגה-6:  GLA (חומצה גמה-לינולאית), חומצה ארכידונית. אלו חומצות פרו-אינפלמטוריות. מקור אפשרי- שמן תירס, שמן חריע, שמן חמניות. חומצה לינולאית גם משומן עופות בשר חזיר.

שומנים תזונתיים דרושים ל:
א. אספקת אנרגיה: שומנים תזונתיים מספקים לחיית המחמד פי 2.25 יותר מכמות הקלוריות ליחידת משקל בהשוואה לחלבונים או פחמימות.
ב. ספיגת ויטמינים מסיסי שומן – A,D,E,K. שומנים תזונתיים מספקים סביבה פיזית מתאימה במעי לספיגת הויטמינים המסיסים בשומן.
ג. אספקת חומצות שומן חיוניות: . חומצות השומן אומגה 3 ואומגה  6
חומצות השומן החיוניות דרושות: • כמרכיבים של קרום התא, לסינתזה של חומרים פעילים מגוונים בגוף, לדוגמה פרוסטגלנדינם, לשליטה על אובדן מים דרך העור.
כלבים זקוקים לשתי חומצות שומן חיוניות: ALA אלפא–לינולאיתLA - חומצה לינולאית. בנוסף לשתי חומצות שומן חיוניות אלה, חתולים זקוקים גם לחומצה ארכידונית משום שאינם יכולים לסנתז אותה מחומצה לינולאית.

לחומצות שומן אומגה 3 יש השפעה נוגדת דלקת, כך שמומלץ לתת אותן בכמויות גדולות.לפני ואחרי ניתוח, לאחר טראומה, כוויות, פציעה, בסוגים מסוימים של סרטן, לסיוע בטיפול במחלות דלקתיות
כגון דלקת פרקים, מחלת המעי הדלקתי, מחלת כליות וכדומה.

עיכול שומנים
שומנים ושמנים חייבים לעבור עיכול באמצעות תהליכים אנזימטיים ופיזיים לפני שיוכלו להיספג מחלל המעי. עיכול של שומנים תזונתיים מתרחש בעיקר בקיבה ובמעי הדק. עיכול שומנים תזונתיים הוא תהליך העיכול המורכב ביותר בגוף, מה שמסביר מדוע קיימות בעיות בעניין זה בזמני מחלה.
בקיבה: האנזים ליפאז מפרק חלק מהשומן לחומצות שומן וגליצרול במעי הדק, מופרשים מיצי לבלב שמכילים ליפאז המפרק שומן לחומצותשומן ולגליצרול.ומופרשים מלחי מרה: מלחי מרה פועלים כדטרגנטים, מפרקים את מתח הפנים בין השומנים והמים כך שהשומנים מתפרקים לטיפות קטנות. הדבר מקל על הליפאז לחדור ולפרק את השומן. ככל שחומצות השומן ארוכות יותר, כך קשה יותר לליפאז לפרקן. על כן חומצות שומן קצרות שרשרת קלות יותר לעיכול מאשר חומצות שומן ארוכות שרשרת. חומצות שומן נכנסות לתאים, אך על מנת שיוכלו לספק אנרגיה ביעילות, הן חייבות להגיע לבית החרושת לאנרגיה של התא: המיטוכונדריה. הדבר נעשה בסיוע החומצה האמינית החשובה קרניטין אשר עוזרת להעביר חומצות שומן אל המיטוכונדריה  כך שחומצות השומן יכולות לשמש לאנרגיה. בתאי המעי נוצר כילומיקרון: ליפופרוטאין גדול המיוצר בתאי המעי לאחר ספיגת השומנים התזונתיים. לכילומיקרון יש ליבה מרכזית של טריגליצרידים וכולסטרול המוקפת בפוספולפיד (תרכובות שומניות) וחלבונים. כילומיקרונים מצטרפים לניקוז הלימפתי ולמחזור הדם.

משום שלשומן יש תכולה קלורית גדולה יותר מאשר לפחמימות ולחלבונים, סביר שתזונה עשירה בשומנים תגיע לדרישות האנרגיה ביתר קלות מאשר תזונה נמוכה בשומנים. הדבר חשוב במיוחד במקרים בהם דרישת האנרגיה גבוהה כגון רמת פעילות גבוהה או מחלות מסוימות שבהן ריכוז האנרגיה של המזון יכול להקל על צריכת הקלוריות הנדרשת.

עודף או חוסר בחומצות שומן בחתולים ובכלבים:
חיית מחמד שמקבלת כמות עודפת של שומן, לרוב תקבל גם כמות קלוריות עודפת. הדבר עלול לחשוף אותה לסכנת השמנת יתר. השלכה אחרת של ריכוז שומן גבוה במזון היא שהוא דורש הגנה מוגברת של נוגדי חמצון במזון, כגון תוספת ויטמין E  (ראה נוגדי חמצון).
חוסר בחומצות שומן חיוניות עלול לגרום ל: האטה בריפוי של פצעים, חוסר ברק של הפרווה,  עור קשקשי, רגישות יתר לפיודרמה, אובדן שיער, בצקות, דרמטיטיס, ליקויי רבייה.

מינרלים
המינרלים הם הרכיבים האנאורגאניים במזון.
קימים יותר מ 18 יסודות מינרליים דרושים ליונקים. בהגדרה, מאקרומינרלים דרושים לתזונת החיה בכמויות גדולות יותר ואילו מיקרומינרלים או יסודות קורט דרושים בכמויות קטנות הרבה יותר.
מאקרומינרלים: זרחן, סידן, כלור, מגנזיום, אשלגן, נתרן, גופרית.
מיקרומינרלים: ברזל, אבץ, נחושת, סלניום, יוד, כרום, פלואור, קובאלט, מוליבדן, בור, מנגן
בין תפקידים המינרלים השונים: יצירת מבנה השלד, שמירת מאזן חומצה-בסיס ומאזן הנוזלים בגוף, תפקוד תאי, הולכה עצבית, כיווץ שרירים ועוד...

קיים מספר אין סופי של אפשרויות אינטראקציות בין מינרלים. האינטראקציות בין המינרלים יכולות להיות סינרגיסטיות (שני המינרלים פועלים באופן משלים זה לזה על ידי חסכון או החלפת המינרל האחר או שהשניים ביחד מגבירים תפקוד ביולוגי) או אנטגוניסטיות (נוכחות של מינרל אחד מפחיתה  העברה או ההשפעה ביולוגית של האחר) ויכולות להתבצע באמצעות מנגנונים שונים המתרחשים:
1. במזון במהלך עיבודו
2 . במערכת העיכול
3 . במהלך הספיגה
4 . ברמת הרקמות
5. בצינורות ניקוז ההפרשות
כתוצאה מכך, האיזון הנכון בין המינרלים השונים במזון הוא חיוני ומורכב. פרט לאינטראקציות בין מינרלים לבין עצמם, יש גורמים רבים אחרים המסייעים לקבוע את איכות ספיגת המינרל. אלה כוללים את: א. המבנה הכימי של המינרל, ב . כמויות ויחסים של רכיבים תזונתיים אחרים שיש להם השפעה על המינרל, ג. גיל ומין חיית המחמד, ד . צריכת המינרל בהתחשב בצרכים (אגירה בגוף), ה. גורמים סביבתיים,ו . גורמים תזונתיים אחרים כגון תכולת הסיבים במזון.
חוסר איזון אלקטרוליטי יכול להיגרם בין היתר במצבי שלשול, הקאות, חום, התייבשות, מחלת לב כרונית, מחלות כליה, מחלות אנדוקריניות כרוניות (לדוגמה מחלות של בלוטת האדרנל, ההיפופיזה, התירואיד/הפארהתירואיד), מתן תרופות כגון תרופות משתנות ועוד.

סידן וזרחן
סידן הוא המינרל השכיח ביותר בגוף וזרחן הוא הבא אחריו מבחינת שכיחות. סידן וזרחן משמשים כרכיבים מבניים של העצמות והשיניים.לסידן חשיבות גם כמתווך התכווצות והרחבה של כלי דם, מעביר דחפים עצביים, כיווץ שרירים, הפרשת הורמונים, קרישת דם, קו-פקטור לאנזימים.
מכיוון שהסידן משתתף בתפקודים רבים כל כך כולל שמירה על קצב הלב, חיוני שרמת הסידן בדם תהיה יציבה. הדבר מסביר מדוע אפילו כאשר המזון נטול סידן, אין הדבר מתבטא ברמות בדם. כאשר רמת הסידן בדם יורדת תחת סף מסוים, משתחרר סידן נוסף במהירות מהעצמות להשלמה, לשמירה על התפקודים החיוניים. הריכוז המוחלט של המינרלים הללו הוא החשוב ביותר, אך גם היחס בין הסידן לזרחן חשוב. היחס האופטימלי לגדילה הוא 1:1 (חוסר איזון משמעותי ביחס זה עלול להוביל לעיוותים בשלד). חוסר סידן עשוי להופיע בכלבות מיניקות, או כאשר מאכילים את החיה במזונות שיש בהם ריכוז גבוה של זרחן (הרבה בשר ושיירים). עודפי סידן מזיקים בעיקר לחיות מחמד הגדלות במהירות, במיוחד לגורים של גזעי כלבים גדולים וענקיים שהם ממילא רגישים לרמות גבוהות יותר של סידן במזון.
הומיאוסטזיס הסידן נשמר על ידי פעילות משולבת של PTH (הורמון הפארה-תירואיד), הקלציטונין
שמופרש מהתירואיד וויטמין D.

נתרן, אשלגן וכלור
נתרן, אשלגן וכלור הם האלקרוליטים (מוליכי החשמל) העיקריים בנוזלי הגוף.
הם מעורבים בשמירה על מאזן חומצה-בסיס, שמירה על שיווי משקל אוסמוטי, העברת דחפים עצביים, קידום והעברה של התכווצות שרירים. חוסר באלקטרוליטים אלה יכול להיגרם מאובדן נוזלים חמור, לדוגמה, כפי שקורה בהקאה ושלשול.
סימני חוסר כוללים: רעידות שרירים, אנורקסיה, גדילה מואטת, תשישות, חוסר יכולת לשמור מאזן מים ועוד.
השלמת התזונה עם מלח (סודיום כלוריד) יכולה להיות שיטה אפקטיבית לעידוד צריכת מים, אולם יש לזכור כי  עשויה להיות סכנה בתזונה עתירת נתרן לאורך זמן - תזונה עתירת נתרן לטווח ארוך אצל חתולים עלולה להאיץ הדרדרות מחלה כלייתית תת קלינית (בלתי מאובחנת).

מגנזיום
אחד ממרכיבי העצמות, אנזימים מסוימים וקיים בנוזל התוך תאי. בעל השפעה על תשדורת עצב-שריר. מכיוון שלמגנזיום קשת רחבה של תפקודים, חסר בו גורם למגוון רחב של סימנים הכוללים: גדילה מעוכבת, רגישות יתר (היפראסתזיה), אנורקסיה, חוסר תיאום בפעילות שרירים, עוויתות ועוד.
אם חיית המחמד ניזונה ממזון מסחרי לבעלי חיים, לא סביר שייגרם לה מחסור במגנזיום. יותר סביר, שתכולת המגנזיום במזון תהיה גבוהה מהצורך. יש להימנע מעודף מגנזיום על מנת לא לעודד היווצרות אבני סטרובייט בשתן של חתולים וכלבים.

ברזל
הברזל הוא מרכיב חיוני של ההמוגלובין: הפיגמנט נושא החמצן של הדם, המיוגלובין: פיגמנט נושא חמצן של השרירים. חוסר בברזל יכול להתרחש במצב של אבדן דם כרוני בשל אובדן ברזל, או במצבים של הזנה בחלב לאורך זמן בשל התכולה הנמוכה של ברזל בחלב. בין הסימנים הקליניים של חוסר בברזל  יראו אנמיה ועייפות.

אבץ
אבץ הוא מרכיב של יותר מ 200- אנזימים, כך שהוא מעורב במספר גדול של תפקודים פיזיולוגיים מגוונים. חלק מתפקודיו העיקריים של האבץ כוללים: הגנה חיסונית, החלמת פצעים ועור, גדילה, רבייה. 
מזונות עתירי סידן יכולים להגביר את הצורך באבץ. חיות מחמד מבוגרות יותר פחות יעילות בספיגת אבץ ולכן תזונה לבעלי חיים מבוגרים צריכה להכיל יותר אבץ מאשר מזון בוגרים.
הסימנים השכיחים ביותר לחוסר באבץ הם: אנורקסיה, התקרחות, עור קשקשי, דה-פיגמנטציה של שיער, היפרקרטוזיס (ייצור יתר של קרטין), גדילת יתר(היפרטרופיה) של השכבה הקרנית
העליונה בעור.
במספר גזעים ארקטיים של כלבים, כגון אלסקן מלמוט והאסקי סיבירי, חוסר באבץ עלול להיגרם אפילוכאשר המזון מכיל רמות מתאימות של אבץ.

נחושת
הנחושת דרושה ל: ייצור תאי הדם האדומים, פיגמנטציה נורמלית של העור והשיער ועוד. חוסר בנחושת עשוי להופיע כשיש בתזונה רמות גבוהות של אבץ וברזל. הרעלת נחושת מתרחשת בעיקר בגזעים מסוימים שמנגנון הפרשת הנחושת מגופם אינו תקין (לדוגמה, בדלינגטון טרייר, ווסט היילנד ווייט טרייר). כך נגרמת הצטברות עודפת של נחושת בכבד. הנחושת רעילה לתאים והצטברותה גורמת לשחמת הכבד.

סלניום
זהו רכיב חיוני של נוגד החמצון הטבעי, גלוטטיון פרוקסידאז, הנמצא בכל תאי הגוף. גלוטטיון פרוקסידאז עוזר להגן על קרום התא מנזקי חמצון ופועל בשילוב עם ויטמין E  להפחתת ההשפעה ההרסנית של חמצון על ידי רדיקלים חופשיים בתאים חיים. שכיחות חוסר בסלניום בכלבים וחתולים לא דווח, אף על פי שהוא נצפה ניסויית בכלבים. בנוסף, לא נצפתה הרעלת סלניום בכלבים וחתולים על אף ריכוזים גבוהים של סלניום בפירות ים ובמזונות המכילים דגים לחתולים.

נוגדי חמצון
חמצן הוא חיוני לחיים, ובלעדיו כלבים וחתולים לא יוכלו לשרוד. אף על פי כן, חמצן הוא גם רעיל ומהווה איום פוטנציאלי מתמיד לבריאות כל התאים החיים. תאי בעלי חיים מסוגלים לסבול חמצן רק משום שפיתחו מנגנוני הגנה חזקים המפחיתים את ההשפעות הרעילות הללו- מנגנוני הגנה אלה מהווים את מערכת ההגנה נוגדת החמצון של הגוף. בתהליך חמצון נוצרות מולקולות מזיקות הנקראות רדיקלים חופשיים: מולקולות ריאקטיביות ובלתי יציבות שגורמות נזק לחלבונים, לחומצות גרעיניות ולשומני ממברנות. נוגדי חמצון: אנזימים או מולקולות אחרות שיכולים לסתור את ההשפעה המזיקה של נגזרות חמצן במזון או ברקמות – סותרות את נזקי הרדיקלים החופשיים.
תפקיד נוגדי החמצון במניעת חמצון תרכובות שומן במזון לבעלי חיים ידוע ומובן היטב כיום. יש עדויות רבות לכך שנוגדי חמצון יכולים גם להיות בעלי השפעה חיובית על בריאות חית המחמד ומניעת מחלות, על ידי מניעת נזק תאי הנגרם מרדיקלים חופשיים.

רדיקלים חופשיים אינם יציבים ועלולים ליצור תגובות שרשרת בגוף בניסיון לייצר אטומים ומולקולות יציבים יותר. הנזק שנגרם על ידי רדיקלים חופשיים עלול להוביל לתגובה חיסונית לקויה והוא גורם חשוב במצבים רבים כגון הזדקנות מואצת, סרטן ומחלות לב. קיימות עדויות רבות לכך שנוגדי חמצון תזונתיים פעילים ביולוגית – על ידי הגנה מפני ההשפעה המזיקה של רדיקלים חופשיים – יכולים לשחק תפקיד חשוב בהאטת הזדקנות ובטיפול בבעלי חיים הסובלים ממחלות כרוניות, משום שרמת הרדיקלים החופשיים עולה בתהליכי דלקת ותהליכי מחלה כרוניים.
חמצון שומן מזון גורם לעיפושו, ולריח רע. ידוע פחות, שלחמצון שומן הגוף יש השפעות שליליות גם כן. קיימים שני סוגי נוגדי חמצון: כאלו שחשובים על מנת להגן על שומן המזון מפני התעפשות, וכאלו שחשובים להגנת הגוף מהשפעותיהם של רדיקלים חופשיים. חשוב להבין שנוגדי חמצון במזון, המשמשים למניעת התעפשות שומנים במזון, הם חומרים שונים מנוגדי החמצון התזונתיים הפעילים ביולוגית שמסוגלים לסתור את ההשפעה המזיקה של הרדיקלים החופשיים על רקמות חיות.

בין נוגדי החמצון הפעילים ביולוגית: ויטמין E (אלפא-טוקופרול), ויטמין C  (חומצה אסקורבית), קרוטנואידים (לדוגמה, בטה-קרוטן), פלבונואידים, חומצה אלפא-ליפואית, סלניום, חומצה פנולית, ועוד...
בין נוגדי החמצון במזון המונעים עיפוש שומן: שמן רוזמרין, חומצת לימון, תערובת טוקופרולים טבעיים (חברים אחרים במשפחת ויטמין E), בוטילייטד הידרוקסיטולואן (BHT) ובוטילייטד הידרוקסיאני (BHA) .לדוגמה, נפוץ שמוש בנוגדי חמצון טבעיים במזון חיות מחמד – שמן רוזמרין, נגזרות ויטמין E לא זמינות ביולוגית.

ויטמינים
לויטמינים יש תפקידים פיזיולוגיים מגוונים ביותר והם חיוניים לגוף. על מנת להיחשב כויטמינים, לחומרים דרושים חמישה מאפיינים בסיסיים:
1 . החומר צריך להיות תרכובת אורגנית שאינה שומן, חלבון או פחמימה
2 . הוא צריך להיות רכיב בתזונה
3. כמויות זעירות שלו צריכות להיות חיוניות לתפקוד פיזיולוגי נורמלי
4 . בהיעדרו יגרמו תסמיני חסר
5 . הוא אינו מסונתז בגוף בכמויות מספיקות לתמיכה בתפקוד פיזיולוגי תקין.

נהוג לחלק את הויטמינים לשתי קבוצות עיקריות, על פי מידת מסיסותם במים או בשמן. בנוסף, יש קבוצה של חומרים דמויי ויטמינים הדומים לויטמינים בפעילותם, אולם אינם מתאימים לגמרי לאחד ממאפייני הויטמינים.
ויטמינים מסיסים בשומן: ויטמין A, ויטמין D,ויטמין E, ויטמין K.
ויטמינים מסיסים במים: ויטמין C, קבוצת ויטמין B הכולל B1 תיאמין, B2 ריבופלבין, ניאצין, B6 פירידוקסין, חומצה פנטותנית, חומצה פולית, B12 קובאלמין, ביוטין, כולין.
חומרים דמויי ויטמינים: קרניטין –L, קרוטנואידים, פלבונואידים.
ויטמינים נספגים בגוף במגוון דרכים. ויטמינים מסיסים בשומן זקוקים למלחי מרה ולשומן על מנת להיספג בצורה פסיבית. אחר כך הם מועברים לכבד דרך מערכת הלימפה. ויטמינים מסיסים במים נספגים בהעברה פעילה.

חיות מחמד גדלות, או בתקופות רבייה, בונות רקמות חדשות ולכן זקוקות לרמות גבוהות יותר של ויטמינים לתפקוד אופטימלי. משום שהויטמינים המסיסים במים אובדים בקלות בשתן וכמעט ואינם מאוחסנים בגוף, יש לתת להן אספקה יומית של ויטמינים אלה במזון. ויטמינים מסיסי שומן מאוחסנים  ביתר קלות כך שיותר סביר שתיווצר הרעלה מאשר חסר.


ויטמין A
נקרא גם רטינול ומוסיפים אותו למזון חיות מחמד כמעט בכל מקום בעולם. חומר המוצא של ויטמין A הוא משפחת הקרוטן, במיוחד הביתא קרוטן. כלבים יכולים ליצור ויטמין A  מחומרי המוצא אולם חתולים זקוקים למקור ישיר של ויטמין A הנמצא רק ברקמות של בעלי חיים.
ויטמין A  דרוש לתפקודי ראייה נורמלים, שמירה על איכות הפרווה, עור בריא, ממברנות ריריות תקינות, שיניים בריאות. מחסור בוטמין A אינו מאוד נפוץ, שכיחה יותר הרעלה שלו העלולה להתרחש בחתולים המקבלים תזונה עתירה בכבד, או בעקבות מתן עודף של שמן דגים.
בין סימני הרעלת ויטמין A בחתולים: מחלת עצמות מכאיבה בחוליות הצוואר, בעצמות הארוכות של רגל קדמית, קושי בטיפוח בשל כאב בתנועת פלקסיה של הצוואר, נזק לכבד.

ויטמין D
התפקיד העיקרי של ויטמין D הוא הגברת הספיגה של סידן וזרחן במעי, תמיכה באגירת סידן והשקעתו בעצמות. חסר בוויטמין נדיר מאוד, אך עלול לגרום לרככת בבעלי חיים צעירים ולבעיות בעצמות בחיות בוגרות. מחלת רככת העצמות נגרמת כתוצאה מחוסר תזונתי בו או בזרחן, במחלה זו העצמות אינן מסתיידות כראוי, וכתוצאה מכך הן כפופות ואילו המפרקים נראים נפוחים. החיה חלשה, והתפתחות השיניים מעוכבת.
הרעלה תיגרם אם מוסיפים למזון רמה מוגזמת של הויטמין, כתוצאה יתכן שתגרם היפרקלצמיה. הצורך בויטמין D תלוי בריכוז הן של הסידן והן של הזרחן בתזונה.
סימנים קליניים של חסר בוויטמין כוללים רככת, עיבוי של צומת חיבור סחוסי הצלעות, אוסטאופורוזיס (עצמות שבירות).

ויטמין E
הויטמין קיים בצורות שונות שביניהן הפעילה ביותר היא האלפא-טוקופרול. האלפא-טוקופרול מתפקד כנוגד חמצון ביולוגי חזק ביותר, מסייע לשמירה על שלימות ממברנות. הגוף מייצר רדיקלים חופשיים מזיקים (חומרים מחמצנים) כתוצר לוואי של מטבוליזם נורמלי. הרדיקלים החופשיים גורמים לנזק תאי, מחלישים את מערכת החיסון, מאיצים סימני הזדקנות ומתפקדים בהתפתחות של מחלות רבות. נוגדי החמצון הפעילים ביולוגית, שאחד החשובים שבהם הוא ויטמין E, יכולים להגן על הגוף מפני ההשפעות המזיקות של הרדיקלים החופשיים, אם רמותיהם גבוהות מספיק.
סימני חסר בוויטמין מיוחסים בדרך כלל לתפקוד לקוי של ממברנות התא ולהפרעה בתהליכים תאיים קריטיים אחרים. סימני חסר נפוצים בכלבים: תפקוד לקוי של שרירי השלד בשל התנוונות, רבייה מופחתת, תפקוד לא נורמלי של מערכת החיסון. סימני חסר נפוצים בחתולים: דלקת רקמות השומן (סטיאטיטיס/מחלת שומן צהוב), נזק ללב, נזק לשרירים.
ויטמין E  הוא מהויטימנים הפחות רעילים. משמע הדבר שמרווח הביטחון במינון הוא גדול בהרבה מאשר המרווח בוויטמין A  או D. הצורך בו מושפע בצורה בולטת מהרכב התזונה. הצריכה עולה כאשר כמות חומצות השומן הרב הבלתי רווית עולה, הצריכה יורדת עם עלייה ברמות הסלניום הנצרכת. מחקר מראה כי יש אפקט תועלתי בהוספת פורמולת נוגדי חמצון למזון חיות מחמד (דוגמה לנוסחה: ויטמין E - 550-600 מ"ג/ק"ג מזון לכלבים ולחתולים, ויטמין C - 70 מ"ג/ק"ג מזון, ביתא-קרוטין 1.5 מ"ג/ק"ג מזון, סלניום 0.5 מ"ג/ק"ג מזון).

ויטמין K
בנוסף לקיומו בתזונה, ויטמין K מסונתז גם על ידי חיידקי המעי. תפקידו העיקרי בוויסות היווצרותם חלק מפקטורי קרישת דם.
בין הסיבות לחסר בויטמין K  נמצאות מחלות הפוגעות בספיגה מהמעי, צריכת תרופות נוגדות קרישה (לדוגמה קומרין -רעל עכברים), הרס של פלואורת חיידקי המעי בשל טיפול אנטיביוטי (סולפונמידים או אנטיביוטיקה רחבת טווח).

קבוצת ויטמין B
לחברי הקבוצה השונים יש תפקידים ייחודיים, אולם באופן כללי הם משמשים כרכיבי אנזימים, כקו-פקטורים בתהליכים מטבוליים. חברי הקבוצה אינם רעילים באופן יחסי. חוסרים בחומרים ספיציפים עלולים להיווצר בשל נוכחות פקטורים אנטי-ויטמינים B ספציפיים. לדוגמה, חוסר בביוטין יכול להתרחש אם מאכילים בחלבון ביצה לא מבושלת. חלבון זה יכיל avidin שמתפרק בבישול, אך בביצה טרייה יקשור את הביוטין. מחצית מדרישת הגוף לביוטין מסופקת על ידי חיידקי המעי, טיפול באנטיביוטיקה המפחיתה את אוכלוסיית חיידקי המעי עלול אף הוא לגרום לסימנים של חסר בביוטין.
בין הסימנים לחסר בביוטין אצל חתולים: דלקת עור, התקרחות, פרווה דלילה.
חוסר בתיאמין עלול להיגרם מהזנה בדגים נאים המכילים תיאמינז (אנזים המפרק תיאמין). סימני חסר בתיאמין: אנורקסיה, עיכוב בגדילה, חולשת שרירים, תפקוד עצבי לקוי, אטאקסיה בכלבים
(שליטה לקויה בשרירים).

ויטמין C
ויטמין C יכול להיות מסונתז מגלוקוז בכלבים וחתולים בריאים, על כן הוא אינו חיוני מבחינה טכנית. אף על פי כן, מחקר עדכני מסב את הדגש ממניעת חסר לטיפול ומניעת מחלות.
לויטמיןC  תפקיד חשוב בתפקוד החיסוני: מספק הגנה מפני נזקי רדיקלים חופשיים, להם תאי מערכת החיסון  רגישים במיוחד, מסייע בגירוי תאי הדם הלבנים, מסייע בשיקום ויטמין E כך שכמות גדולה יותר ממנו תהיה זמינה לשמש כנוגד חמצון.

L-קרניטין
L-קרניטין הוא אחד מהחומרים "דמויי הויטמינים" הידועים ביותר. הוא רכיב טבעי בכל תאי בעלי החיים. תפקידו העיקרי הוא לסייע בהפיכת שומן לאנרגיה. קרניטין מעביר את חומצות השומן אל הקרום הפנימי של המיטוכונדריה (מפעל ייצור האנרגיה של התאים), על מנת שיוכלו להתחמצן ולהפוך לאנרגיה. עם הגיל, המיטוכונדריה הופכת פחות יעילה ומיוצרים יותר רדיקלים חופשיים. הקרניטין מסייע לשפר את יעילות המיטוכונדריה, כך שפחות רדיקלים חופשיים ייוצרו ובריאות המיטוכונדריה תישמר לאורך זמן.
הכבד ושרירי השלד והלב מכילים 95-98% מכמות הקרניטין בגוף ומהווים אתרי האחסון. תוספות של L-קרניטין למזון חיות מחמד מסייעות בתהליך הפחתת משקל גוף עודף.

קרוטנואידים
קבוצת פיגמנטים הנקראת קרוטנואידים מראה אף היא פעילות דמוית ויטמינים. מעל 600 תרכובות שונות סווגו כקרוטנואידים, אולם פחות מ 10%- מהן יכולות להפוך לויטמין A. קרוטנואידים מצויים בשפע בירקות כתומים וירוקים, ומתפקדים כנוגדי חמצון (דלורית, אפונה, ברוקולי, דלעת, גזר ועוד..).

פלבונואידים
הפלבונואידים הם קבוצה אחרת של פיגמנטים (אדום, כחול וצהוב) בעלי פעילות דמוית ויטמינים. הם מצויים בקליפה של פירות וירקות צבעוניים. הם תומכים במערכת נוגדי החמצון ומסייעים בשימור רמת ויטמין C (קישוא, חציל, עגבניה, פלפל, ענבים אדומים ועוד...).


ההבדלים בין כלבים וחתולים
כלבים הינם אוכלי כל (אומניוורים) בעוד שהחתולים הם טורפים (קרניוורים). משמעות היות החתול קרניוור, היא שהם זקוקים לרקמות של בעלי חיים על מנת לשרוד. מרקמות אלו יקבלו את צורכיהם כגון טאורין, ויטמין A זמין, חומצה ארכידונית.
מכיוון שהכלבים הם אוכלי כל (אומניוורים), בעתות צורך הם יסתדרו אפילו עם תזונה צמחונית. כלבים שייכים למשפחת הזאבים -  אלו אוכלי נבלות וציידים אופורטוניסטים, שצדים ואוכלים כל מה שזמין בסביבתם. זאבי ערבות אוכלים פגרים וצדים יונקים קטנים, מכרסמים, ציפורים, אמפיביים ואחרים.  בנוסף, ישנם דיווחים שהם צורכים גם גללים של בעלי חיים הרביוורים.  כלבים מבויתים ישמחו גם הם לאכול צואת הרביוורים, כדוגמת גללי סוסים... עבור זאבים, מפריסי פרסה גדולים יותר יהיו הטרף הטבעי. האיברים הפנימיים הם החלקים המועדפים עליהם, ולכן חומר צמחי מעוכל באופן חלקי הוא מרכיב נורמלי בתזונת הזאב. הן זאבי ערבות והן זאבים אוכלים גם צמחים כגון פירות, גרגירים, פטריות ומלונים. הכלביים דומים בהתנהגותם, הם סתגלניים באכילתם, ופיתחו תכונות אנטומיות  ופיזיולוגיות המאפשרות להם עיכול תזונה מגוונת.
חתולים לעומת זאת, הם ציידים בודדים שהתפתחו באזורים יבשים ומדבריים. 40% מתזונתם של חתולי רחוב מבויתים הם מכרסמים קטנים כגון עכברים (בנוסף, הם ניזונים גם ממגוון טרף כגון  ציפורים, זוחלים, צפרדעים וחרקים). משמעות הדבר היא שהחתולים התפתחו כך שהם אוכלים 10-20 ארוחות קטנות במשך היום והלילה. לחתולים דחף טרף כה חזק, שהם יפסיקו לאכול על מנת להרוג טרף נוסף. אסטרטגיה זו מאפשרת להם זמינות מזון משופרת, ומקנה לחתול את אופיו השובב... לרוע המזל, התנהגות זו עלולה לתסכל את הבעלים שמבלבלים התנהגות טורפנית עם רעב.
החתול, בשל היותו קרניוור, זקוק לרמת חלבון גבוהה בתזונתו. חלק מחלבון זה ישמש  לאנרגיה. כנראה משום שלחתולים תמיד היתה גישה למקורות חלבון זמינים, מעולם לא פיתחו מנגנוני חסכון בחלבון.  אפילו בטבע, התנהגות האכילה של החתולים משקפת את העדפתם לרקמות בעלי חיים: כשהם אוכלים את טרפם, חתולי בר נמנעים מלאכול את תכולת הצמחים בתוכן המעי. הבדלים אלה בהתנהגות האכילה וכנגזרת בצרכים, מסבירים מדוע הצריכה של מרכיבים שונים היא כה שונה בין כלבים לחתולים. מידע נוסף על כך מופיע בחלק על חלבון וחומצות אמינו.


כדאי להרשם לרשימת התפוצה שלנו כדי להתעדכן עם פרסום הפרק הבא