הרעלות צמחים נפוצות בכלבים וחתולים

ככלל, הרעלות צמחים אינן נפוצות בקרב כלבים וחתולים, ונגרמות בדרך כלל באופן אקראי עקב מגע עם צמח שהוכנס לבית או נשתל בגינה ונתקל בגור סקרן או כלב משועמם. הצמחים שנסקרו במאמר זה הם הצמחים הנפוצים ביותר שגרמו להרעלות בארה"ב בין השנים 2001-2003, ומאחר ואת רובם ניתן למצוא גם בארצנו, יש להתריע על הסכנה הטמונה בהם ולהגביר את המודעות והערנות לאכילתם ולצורך בטיפול מיידי. כל הצמחים המוצגים רעילים גם לכלבים וגם לחתולים, אך ישנם צמחים הנפוצים יותר כרעילים בקרב חתולים (שושן-צחור) ואחרים- בקרב כלבים (דקל-ננסי).

חתולים

חתולים, לעומת כלבים, הם חיות בררניות מאוד בכל הנוגע למה שהם אוכלים או מלקקים ושאינו המזון הרגיל שלהם, ולכן הרעלות עקב אכילת צמחים על כל חלקיהם- אינן נפוצות. אחת הדרכים בהן כן מתאפשרת הרעלה שכזו- היא בעקבות ליקוק האבקנים שנדבקו לפרוותו של החתול, לאחר שהתחכך בעלי הכותרת של הצמח הרעיל- אם כשביקר בגינה ואם כשחקר את הזר החדש שהוכנס הביתה והונח על השולחן. צמח נפוץ מאוד בארצנו המאפשר הרעלה שכזו הוא השושן הצחור (Lilium candidum)-

באדיבות ויקיפדיה (הערך המלא)

צמח זה על כל חלקיו נחשב לאחד מ- 10 הצמחים הרעילים הנפוצים ביותר בארה"ב בקרב כלבים וחתולים, אך חתולים סובלים מהרעלה זו באחוזים הרבה יותר גבוהים, יתכן מאחר והם מצליחים להגיע למקומות בבית בהם נמצאים הזרים. סימני הרעלה שכזו יכולים להופיע כשעתיים ועד חמישה ימים לאחר החשיפה לצמח, ותשומת לב של הבעלים לכל שינוי בהתנהגותו והרגשתו של החתול חשובה מאוד בכדי להביאו לטיפול מהיר שיכול להציל את חייו. הסימנים האופייניים הם הקאות, חוסר תיאבון, חולשה, אי מתן שתן ואף עוויתות. החתול עלול לסבול מכשל כליות אקוטי שדורש אבחון וטיפול ללא דיחוי, מאחר ואחוזי התמותה הידועים לנו מהרעלה זו הם גבוהים. האבחון אצל הווטרינר יכלול בדיקות דם ושתן, שיצביעו על פגיעה כלייתית, בשילוב עם מודעות הבעלים לרעילותו של הצמח וערנותם לגבי חשיפת החתול לחלקיו, הווטרינר יוכל לאשר אבחנה מדויקת יותר של הרעלת שושן צחור ולטפל בהתאם. הטיפול כולל ניסיון לסלק את חלקי הצמח שנאכלו- במידה והחתול הובא מס' שעות לאחר מכן, ע"י גרימת הקאה או מתן פחם פעיל, מתן נוזלים רבים לשימור תפקודי הכליה ואף טיפולי דיאליזה לניקוי הרעלים שמצטברים בדם. אשפוזו של החתול וניטור צמוד אחר מדדי הכליה שלו חיוניים לצורך קביעת השיפור במצבו וסיכויי הישרדותו.

 

כלבים

נטייתם של כלבים לאכול כל דבר המזדמן בדרכם, בעיקר אם הם גורים או כלבים משועממים, גורמת לכך שאת מרבית ההרעלות הקשורות באכילת צמחים או מזון אנו רואים בכלבים ולא בחתולים. הרעלה מסוכנת במיוחד שפעמים רבות בעלים אינם מודעים אליה ולכן נדרשת חקירה רצינית מצד הווטרינר בכדי לגלות חשיפה לצמח, היא הרעלת דקל ננסי (Cycas, Sago-palm), צמח נוי נפוץ נוסף הפופולרי מאוד בגינות רבות. כל חלקי הצמח נחשבים לרעילים, אך הזרעים נחשבים לרעילים במיוחד ומספיקים 1-2 מהם בכדי לגרום להרעלה חמורה, הפוגעת בעיקר בכבד. סימני ההרעלה העיקריים הם הקאות ושלשולים, ריור יתר, רגישות בטנית, אנורקסיה, חולשה והליכה כושלת (אטקסיה) והם מופיעים כ- 24 שעות לאחר אכילת הצמח. בהרעלות חמורות יתכנו גם עוויתות ואף כניסה למצב קומה. כלב שנצפה אוכל מהצמח- יש להפנות באופן מידי לוטרינר בכדי שיוכל להשרות הקאה ולמנוע המשך ספיגת הרעל. בבדיקות הדם נצפה לראות עדות לפגיעה כבדית וכלייתית וגם פגיעה בפקטורי הקרישה שעלולה להוביל לדימומים. הטיפול בהרעלה זו כולל ניטור תפקודי הכבד וטיפול תרופתי לתמיכה בכבד, טיפול תומך בנוזלים וטיפול נוסף באיברים אחרים שנפגעו- הכליות, מערכת העיכול ומערכת העצבים. אחוזי התמותה מהרעלה זו גבוהים יחסית (עד 33%) ולכן הטיפול צריך להינתן בהקדם האפשרי ולכלול ניטור צמוד אחר האיברים הנפגעים.

קיקיון מצוי (Ricinus communis (Castor bean))- גם צמח זה נפוץ מאוד בארץ. כל חלקי הצמח רעילים, אך הזרעים נחשבים לרעילים במיוחד. סימני הרעלה זו כוללים הקאות, שלשול חריף, דיכאון, בחילה, כאב בטני, חוסר תיאבון, התייבשות, שתייה רבה, ריור, חולשה כללית, כיווצי-שרירים, רעד, עוויתות קומה ואף מוות. בדיקות הדם יוכלו להצביע על פגיעה כבדית או כילייתית, והטיפול בעיקרו תומך באיברים אלה ע"י מתן נוזלים, ניטור צמוד ותרופות מתאימות במידת הצורך.

באדיבות ויקיפדיה (הערך המלא)

כלבים וחתולים

אזליאה (Rhododendron spp.)-

צמח זה נפוץ כצמח גינה וגדל גם בעציצים. כל חלקיו של הצמח נחשבים רעילים, ופעילותם העיקרית משפיעה על שריר הלב ומתבטאת בהאצת קצב הלב (טאכיקרדיה) או האטתו (ברדיקרדיה), חולשה, נפילת לחץ-דם והתמוטטות פתאומית. סימנים נוספים יכולים להתבטא בריור מוגבר, הקאות, חריקת שיניים, שלשול או עצירות ועד סימנים עצביים כמו דיכאון וקומה. לא ניתן לאבחן הרעלה זו בעזרת בדיקות דם הזמינות לנו, ולכן חשובה מאוד ההיסטוריה שתימסר ע"י הבעלים לגבי חשיפת הכלב או החתול לצמח הזה. הטיפול הראשוני אצל הווטרינר כולל גרימת הקאה (אם החיה אינה מקיאה), מתן פחם פעיל, נוזלים וניטור פעילות הלב ע"י מכשיר אק"ג.

באדיבות ויקיפדיה (הערך המלא)

הרדוף הנחלים
(Nerium oleander)-

צמח נפוץ מאוד במדינתנו, ולמרות שעליו ופרחיו נחשבים ללא טעימים ואף מרים- יתכנו מקרים של כלבים רעבים או משועממים במיוחד שיחליטו לנסותו. כל חלקי הצמח מכילים רעלן בשם גליקוזיד, הפוגע בתפקוד הלב וגורם להפרעות קצב מסכנות חיים. סימני ההרעלה כוללים הקאות, שלשול שיכול להיות דמי, דיכאון וריור יתר. בבדיקה אצל הוטרינר ניתן יהיה לאבחן הפרעות קצב בעזרת מכשיר אק"ג, חלקן מסכנות חיים ודורשות טיפול תרופתי מיידי והשגחה צמודה.


באדיבות ויקיפדיה (לערך המלא)

ניצנית (Kalanchoe )- גם חלקי צמח הניצנית מכילים את רעלן הגליקוזיד הפוגע בלב, ובעיקר התפרחת. האבחון והטיפול זהים לזה של הרדוף הנחלים.

באדיבות ויקיפדיה (לערך המלא)